ראשי פרקים
1. מחשבה יוצרת מציאות בעידן אדמה - פסיכולוגיה ופילוסופיה אקסיסטנציאליסטית.
2. מחשבה יוצרת מציאות עפ"י הפיסיקה הקוונטית, תיאורית המיתרים, עיקרון האי-וודאות.
3. מחשבה יוצרת מציאות בעידן חדש - עידן האש והאוויר (עפ"י מיידעים של קבוצת החמש ותודעת העל).
חלק ראשון
אקסיסטנציאליזם עפ"י רן סיגד: " אקסיסטנציאליזם הוא פילוסופיה המזהה את המושג מציאות עם המושג אדם". האדם עומד במרכזה של פילוסופיה זו, כפרט. המציאות היחידה החשובה היא זו שהאדם מתייחס אליה ומעניק לה משמעות. לכל אדם יש מציאות משל עצמו ואמת משלו, לכן אין טעם לחפש אמת אובייקטיבית, אלא את זו הסובייקטיבית של כל אדם ואדם. האדם חייב לחפש בעצמו את המשמעות הייחודית לחייו. זאת ועוד, כאשר האדם נשען על ערכים כלליים, יש בזה פיתרון מסולף ובריחה מהבעיה האמיתית של המשמעות.
מרטין היידגר, שהיה ממייסדי הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית גרס, כי האדם, הוא אשר בורא את עולמו, ובכך הוא משול לאלוהים. האדם אינו בורא "יש מאין", אלא בורא את משמעות "היש" שכבר קיים. הוא מעניק משמעות ונותן פירוש לכל סיטואציה ולכל אדם, למה שקיים, ובכך הוא בורא לו עולם. היידגר האמין, כי האדם מעניק משמעות לדברים, בהתאם למידת שימושיותם לתועלתו. המציאות מתגלה לאדם בעולם של "ישים", הערוכים ומסודרים לתועלתו.
האדם יכול לבחור אחת משתי אפשרויות: חיים אותנטיים או חיים שאינם אותנטיים. להיות אותנטי לפיו, הוא להיות פתוח לאינסוף האפשרויות אשר מצויות בכל "יש" שקיים. יש לאדם יכולת לבחור איזה שימוש לעשות בכל "יש". זאת כאשר המונח "אותנטיות" בפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית מקביל למונח "אמת" בפילוסופיה המסורתית.
מושג בסיסי בתיאוריה של היידגר הינו "היות שם"; האדם תמיד נמצא "שם", מחוץ לעצמו. הוא עצמו בלתי מושלם ולכן פעולותיו הם ניסיונו להשיג שלמות רבה יותר.
כאשר אדם מגביל את אפשרויות השימוש ל"יש" לאפשרות אחת או למספר מסוים ומצומצם של אפשרויות, הוא מבטל את האפשרות הדינאמית של אותו ה"יש". ה"יש" הופך לעצם דומם. כאשר האדם רואה את העולם סביבו כעצמים ולא כאפשרויות דינאמיות, הוא עצמו הופך לעצם דומם ולא לאפשרות חיה, אשר מתפתחת ומתהווה. כמידת האפשרויות שהאדם רואה ב"יש", בעצם, כן הוא רואה את אינסוף האפשרויות הגלומות בפניו הוא.
בוס וביסווינגר , שהיו ממשיכים דרכי של היידגר טבעו את המונח "היות בעולם" המציין כי לאדם אין קיום נפרד מהעולם ולעולם אין קיום נפרד מהאדם. אחריותו הבסיסית של האדם היא להיות פתוח לעולם.
רולו מאי מדגיש, כי קיומו של האדם הינו תהליך דינאמי השואף להתגשם ולהגיע להגשמה. רק האדם מסוגל להיות מודע להתהוותו, לשאיפתו להתגשם ולכן הוא זה שאחראי להתהוות שלו, לקיום שלו. הפעולות שהאדם מבצע הם הניסיון שלו להגשים את עצמו.
מאי מצא שלושה ממדים של ה"היות שם" - "העולם שמסביב" - הסביבה הפיסית והביולוגית אליה מתייחס האדם - גם דחפים ביולוגיים וגם הסביבה הפיסית החיצונית בה הוא חי. "העולם עם"- זוהי הסביבה האנושית של האדם. כלומר היחסים המשמעותיים אותם הוא מנהל עם אנשים בסביבתו. "העולם של עצמו" - המחשבות והרגשות של האדם כלי עצמו, כלפי גופו, כלפי החיים.
לפי מאי, אחד המקורות לפסיכופתולוגיה, הוא הצטמצמותו של האדם והוויתור שלו על ממדים מסוימים של קיומו. כלומר, שעולם אחד, או ממד אחד של קיומו בא לעתים על חשבון ממדים אחרים; הקרבת "העולם של עצמו" לטובת "העולם שמסביב", למשל. ולפיכך, האדם הבריא הוא זה אשר שמר על פתיחות לעולם בכל ממדיו ושואף לממש ולהגשים עצמו בכל הממדים.
סיכום:
מחשבה יוצרת מציאות - החיים נראים ומרגישים כפי שאנו חושבים ומרגישים. האדם בורא את מציאותו בכך שהוא מעניק משמעות ופירוש לחיו. משמעות לסיטואציות בהן הוא נמצא לוקח חלק, אנשים הנמצאים בחייו ועוד.
חלק שני
מחשבה יוצרת מציאות עפ"י הפיסיקה הקוונטית
אחד מעקרונות היסוד בפיסיקה הקוונטית הוא עקרון אי הוודאות, אשר נקבע ע"י ורנר הייזנברג.
לפי עיקרון זה, יש שני זוגות של משתנים מדידים המתייחסים לתכונות של מערכת קוונטית, ולהם יש תכונות מיוחדות שבפיסיקה הקלאסית: ככל שמצבו של אחד המשתנים בזוג כזה ידוע בוודאות גבוהה יותר, כן מצבו של בן זוגו ידוע בוודאות מועטה יותר.
כלומר, עצם המדידה משנה את המצב של האובייקט הנמדד. בעצם המדידה נמסרת אנרגיה אשר משנה את מקומו.
הייזנברג קבע, כי זוהי תכונה בסיסית ומהותית של הטבע. עיקרון אי הוודאות השפיע עמוקות הן על הפיסיקה והן על הפילוסופיה. בתחום זה האחרון הוא מעורר בעיות עמוקות של פרשנויות, שכן, נראה שלא ניתן יותר לדבר על מציאות אובייקטיבית, שכן עצם פעולת המדידה משנה את האובייקט.
הגות קוונטית
הראייה הקוונטית מכילה שני סוגי מבט והסתכלות; מבט מיקרוסקופי אשר מעצים ומגדיל את הנראה, את התמונה הנצפית ומבט חודרני, אשר מפלח וחודר לקרביים מעבר למסכות. הגישה הקוונטית בעצמה חוקרת את החלקיקים הסאב אטומיים. כלומר, היא חודרת מעבר לקליפת החומר ומגדילה את החלקיקים הקטנים ביותר (קווארקים) ובתוך כך מצאה עולם שונה מזה המוכר לנו.
חלק מתהליך ההתבגרות, המעבר מילדות לבגרות הינו בהבנה, כי לא כל מה שנראה לעין הוא מה שקיים. וגם מה שאינו נראה לעין, אינו בהכרח לא קיים. כשאנו מתבגרים, אנו לומדים כי עצם קיומה של המציאות, אינה ערובה לקליטת המציאות כפי שהיא. ראיית מה שיש תלוי במי הוא המתבונן וכיצד הוא מתבונן.
עם זאת אנו בוחרים להאמין באשליית האובייקטיביות, שחושי הקליטה והתפיסה שלנו אמינים ומהימנים, וכי המציאות שאנו קולטים היא המציאות עצמה.
עובדה פיסיקלית היא, כי העין מסוגלת לראות אחד חלקי שישים מתוך ספקטרום הראייה. ובנוסף, מה שייתפס בעינינו תלוי במצב התודעה שלנו.
אנו מתבוננים/רואים כמתוך שגרה, מבעד לתבנית שכבר מצויה אצלנו בראש, חדות הראייה והתפיסה נפגמות בשל כך. המוח מקבל פרטים עד לעייפה ולכן מסנן חלקים רבים מהם. זאת ועוד, נמצא כי מתוך אלפי גירויים וויזואליים, אנו שמים לב לשלושה עד שבעה פריטים, ואת היתר אנו קולטים אל התת מודע. ועם זאת, אנו חיים בתחושה לפיה, אנו קולטים את המציאות כפי שהיא.
המבט שהאדם אימץ לעצמו הינו מבט שלא בוחן את המציאות כפי שהיא אלא מבעד למשקפיים שהוא מרכיב. האדם אינו משתמש במלוא התודעה וההכרה שלו בבדיקתו את המציאות. ולכן הוא מחמיץ חלק ניכר מהדברים. במבט זה, זה כמו שהאדם עצמו אינו מתבונן, לא באמת. ההכרה שלו אינה פתוחה דיה לקלוט את כל שקיים אל מול עיניו.
הפיסיקה הקוונטית מגלה, כי המודעות של האדם, ההכרה שלו, היא אשר קובעת ומכתיבה את השקפת עולמו ואת דרך ראייתו את העולם. האדם לא רואה את מה שיש, אלא את מה שהתודעה שלו מאפשרת לו לראות. היא תומכת בסברה, כי אנו מודעים למה שאנו מחפשים מתוך מה שקיים אצלנו בראש. אנו מעצבים את מציאותנו לפי דפוסי חשיבה הקיימים בתוכנו מבעוד מועד.
בכדי להרחיב ולהעמיק את גבולות המבט, עלינו לצאת מגבולות הנוחות של המתבונן. ניתן לעשות זאת בכך שנשאל: מה אני לא רואה? למה איני שם לב ומחמיץ?
חלק שלישי
מעבר ממחשבה מבקשת למחשבה יוצרת מציאות
לאדם מכלול תפיסות, אמונות ומחשבות על עצמו, חייו, העולם, בני אדם, אלוהים והמציאות בה הוא חי. אותן תפיסות מהוות את המשקפיים דרכם מתבונן האדם על עצמו וחייו.
חשוב לשים לב, כי רבות מהתפיסות והאמונות של האדם, לא זו בלבד שאין הן משרתות את טובתו העליונה, אלא רבות מהן אף מחבלות ופוגמות באיכות חייו. חלקן המכריע הינו בבחינת אמונה ולא עובדה. אמונה זו, הינה בעלת אופי שלילי. וכך נקבעת המציאות הנשקפת מבעד למשקפיים - מציאות עכורה משהו.
חלק אחר מאותן מחשבות, מתבסס על ניסיון העבר שרכשנו עם אנשים אחרים, כאשר היינו קצת שונים מכפי שאנו היום, בסיטואציה שונה. אך הזיכרון מן העבר קובע את גבולות הראייה והחוויה שלנו. אנו באים עם דעה מעוצבת מראש. המציאום תתאם לתבנית עימה הגענו לאותה סיטואציה.
האנושות עוברת בתקופה זו מעבר בין שני עידנים. אנו מסיימים את עידן האדמה והמים ונמצאים בפתחו של עידן האש והאוויר.
המחשבה בעידן אדמה הייתה משנית יחסית לרגש ולעשייה, למציאות כפי שהאדם תפס אותה באמצעות חמשת החושים העיקריים שלו. וכבר ראינו, כי המיידע המתבסס על חושים אלה, לא מסוגל לקלוט את כל אשר קיים במציאות האובייקטיבית, אלא את אשר המוח מחפש, בהתאם לתבניות ורשמים שכבר מצויים ברשותו. סוג המחשבה האופייני לעידן האדמה היה מחשבה מבקשת.
מחשבה מבקשת הינה פאסיבית משהו; האדם פונה לכוח חיצוני גדול ממנו, אשר יוצר את מציאות חייו ומבקש ממנו את מה שהוא רוצה ו/או צריך. עפ"י רוב, האדם ישתדל למלא את רצון אותו כוח, אותו בורא, כפי שהוא מבין ותופס את רצונו ממנו. רוב הדתות ובוודאי אלה המונותיאיסטיות, העבירו את המסר כי האל הוא שעושה שמיים וארץ. האדם נתון לכוח חיצוני חזק ממנו. לגורל. דתות אחרות העניקו את הכוח לכוחות הטבע, כמו השמש למשל. כלומר, קיימת פניה מן הפרט - האדם אל ישות חיצונית בעלת ההשפעה המכרעת ביותר על החיים, וממנה מבקש האדם את צורכו ומבוקשו.
מחלות, אובדן, כאב, מלמות, רעב וכד' - האל עשה זאת. או כעונש על חטא או ביצע האדם, או כשיעור, כניסיון, כפי שאלים רבים לפי דתות שונות ניסו את האבות המייסדים של האומות. האדם מאמין שחטא, כאשר לא מילא את רצון האל, כאמור כפי שהוא מאמין בחוקים ובמצוות של האל שבו הוא מאמין.
אם כן, יש מעין הסכם, האדם מבקש והאל, אותו כוח חיצוני לו משפיע מטובו עליו וממלא רצונו. העובדה היא, כי ישנם פעמים בהם זה מתממש וישנם מספר פעמים גדול עוד יותר, בהם הרצונות ואף הצרכים לא מתמלאים.
בעידן החדש שני היסודות הדומיננטיים הם אש ו - אוויר. המהות של האש היא מתן האנרגיה והרצון הראשוניים לפעילות, לתהליך כלשהו. האוויר הוא שקובע את הצורה והתוכן על בסיס המחשבה. האש הוא יסוד היצירה והאוויר יסוד המחשבה, ההבנה, התקשורת - העברת המידע. בעידן החדש, האדם יוצר באמצעות מחשבתו. היצירה היא פחות חומרית ויותר מופשטת. יורת מתבססת על תהליכי מחשבה גבוהים ופחות על עבודת כפיים. שכן יסוד האדמה הופך פחות עיקרי יחסית ליסוד האוויר. יסוד המים, הרגש, אף הוא מאבד ממידת ראשוניותו. המחשבה בעידן החדש היא אשר תנחה את הרגש, שלא כמו בעידן האדמה, אשר הרגש הנחה ואף שלט במחשבה.
בעוד שבעידן האדמה, המעשים הם שיצרו את הרטט שדל האדם. בעידן החדש המחשבות הם שמייצרים וייצרו את הרטט, התדר האנרגטי של האדם. כבר בעידן האדמה, המחשבה היא שיצרה את המעשים, אך הייתה ועדיין ישנה חשיבות גבוהה מאוד לעצם העשייה, לפעילות, לחמר. בעידן החדש, עצם המחשבה, כוח המחשבה הוא שולט אף בחומר. כלומר, ישנו מעבר נוסף; אם החוויה האנושית בעידן הקודם הייתה למצוא את הרוח, האלוהי בחומר, ע"י הבנת החומר וחוקיו - חוקי הטבע, הביולוגיה, הפיסיקה ומדעי הרוח וחוקי הלוגיקה, הרי שבעידן החדש, אנו לומדים ונמשיך לשכלל יכולותינו לשלוט בחומר ע"י הרוח. כלומר מעבר לשליטה של רוח על החומר.
מכאן אנו רואים משמעות נוספת למשפט: מחשבה יוצרת מציאות - הגם שלטבע יש חוקים אותם למד והכיר האדם. כוח המחשבה מכופף ו/או מתעלה מעל חוקים אלה ומשפיע על החומר, בצורה שלא נראית כהגיונית.
בעידן החדש אם כן, היצירה מתבססת על שני יסודות עיקריים - אש ואוויר כוח המחשבה יוצר באמצעות האש את המציאות. נראה אם כן, כי השליטה של האדם על מציאות חייו הולכת וגדלה עם הזמן ומעבר העידנים. משמע שגם מידת האחריות שלנו על חיינו, לעצמנו הולכת וגדלה בד בבד.
ברכת אהבה ושלום,
שלומית
